תקציר:

"תוך כדי הבאת זיכרונות ילדות, אשר מייצגים מקרה פרטי וכללי כאחד של החינוך הקיבוצי המשותף, מציג הספר חיפוש אחר אינטימיות, כמיהה וניסיון להבין את מהותה. בשל הלינה המשותפת והיעדרותם של ההורים מחיי הילדים, איבדו הילדים את היכולת לרכוש כלים הכרחיים ליצירת יחסים אינטימיים. הנטישה העקבית של האימהות והמטפלות הכריעה את בני הקיבוץ, לימדה אותם שהאדם הוא יצור ננטש במהותו. חיי הרגש של בני הקיבוץ דוכאו בפועל במשך זמן כה רב עד אשר מאוחר יותר, בבגרותם, צריך לנבור עמוק בנבכי הנפש על מנת לגלות כמיהה כואבת לאהבה, פצע שותת דם מכוסה במיני הסוואות, מבעבע ומתפרץ בשעת טראומה או כאב בלתי נסבל. ילדי החלום הכמהים לאהבה הם אנשים לא גמורים, אשר לומדים להתמודד עם בדידותם בדרך הקשה. היעדרו של חיבוק אם - שהיה אמור להשקיט את ביעותי הלילה - הותיר משקע עכור לכל אורך החיים. לצד סיפור הילדות, רוקמת גונן מסה על האינטימיות ובוחנת את הכלים להשגתה - אינטימיות כקרבה רגשית הכוללת דיאלוג ופתיחות". -- מן המעטפת האחורית.