תקציר:

יפתח במלעיל כתב במחברת השחורה שלו: "אני יושב על דופן עמדת התצפית, גבי אל המצרי שממול, פני אל המוצב וכותב במחברת השחורה שלי. ממרום מושבי אני צופה ב'תנשמת' של מטה. בשעה זו של בוקר המקום רוחש פעילות. רביעיית הקלפנים נמצאת בעיצומו של משחק הוויסט. במרחק מה מהם מגלגלים שניים קוביות על לוח השש-בש. מאחורי המוצב שניים אחרים חובטים בכדור הגומי עם המטקות שבידם. במטבח מחסל התורן את שאריות ארוחת הבוקר. זר אם יקלע למקום הזה יהיה בטוח שנקלע לבית הבראה של קופת חולים. יש גם אפשרות שיבקר בשעות אחרות, אז יהיה המבקר בטוח שנקלע לבית משוגעים".
 
עם תום הקרבות במלחמת יום כיפור התיישבה קבוצה קטנה של אנשי מילואים במוצב 'תנשמת' ממערב לתעלת סואץ לתקופה של ארבעה וחצי חודשים. חיים בשום מקום, בשגרה מטמטמת ומנסים לעצב לעצמם בועת חיים מיוחדת במינה. האנשים חשופים זה לזה, מתנסים ברגעים של אינטימיות ובמתחים מפוררים.
 
האנשים שכבר ידעו מלחמות קודמות גוזרים על עצמם שתיקה. הם מתחייבים שלא לדבר על מה שעברו במלחמה.
במהלך התקופה נפרם קשר השתיקה. בפרימת הקשר לוקחות חלק חשוב הנשים שבחייהם שחוות את המלחמה בחזית משלהן.